סיור הבית של הבוסטון הבוסטוני
הכל התחיל בציור נועז של פוליש ביתי המעצבת ג'סיקה קליין, ששימשה את אוסף האמנות הקיים של הלקוח שלה כהשראה בעת עיצוב הבית של בוסטון. יצירות האמנות הפכו למוקד הסלון, וגווניו נמשכים בכל הבית. כאן, קליין הוציא מהגוון גוונים כהים וכתומים-הוכחה לכך שנקודת קפיצה נועזת יכולה לגרום לעיצוב נגיש ונעים.
מכיוון שהסלון מתהדר בכל כך הרבה צבעים, קליין פרק את השטיח המעוצב עם שולחן קפה זוהר משיש. מבחר ספרים מוערמים היטב, המשולבים עם מבטאים מוזהבים, יוצרים תצוגה תכליתית - לא עמוסה.
ללכת מונוטוני מעניק מראה יוקרתי, אך הוא גם טריק של מעצב שימושי. כסאות קטיפה אלה מוסיפים ישיבה נוספת, אך משתלבים בצבע הקיר, מה שמונע מהחדר להרגיש צפוף.
קליין מודה שפריסת הסלון הייתה אתגר בתחילה (בין היתר בשל הספה המדורשת), אך היא מצאה כיסא עור מסוגנן כדי לאזן את הרהיטים המגושמים.
שטיחים גדולים הם מרכיב עיקרי בבית זה, מכיוון שהם מוסיפים מרקם לקירות הפשוטים ועוזרים לעגן חללי שיחה. כאן, הדפס גרפי בצבע נייבי (כמובן) מבטיח ששולחן האוכל אינו "צף" בחדר ניטראלי ברובו.
המטרה של קליין לחדר השינה הראשי הייתה פשוטה: ליצור מרחב שליו ומנחם להירגע בו אחרי יום ארוך. אור טבעי ממלא את החלל, מה שבאמת רק מקשה על לקום מהמצעים הקטיפים האלה.
מסגרת הפוסטר עוזרת למלא את חדר ההורים הגדול, וגם מצליחה להפוך את המיטה (וככזו, הרפיה) לכוכב החדר.
במבט ראשון קירות גרפיים אלה עשויים להיראות רעפים, אך הדפוס המורכב הוא למעשה טפט כחול בוהק. מדפי זכוכית שומרים את הדגש על הנייר היפה - לא האחסון.
קליין רצה להזריק תחכום וארגון למטבח מבלי להתפשר על נוחות או חיים. הפתרון שלה? מדפים פתוחים המציגים כלי בישול בהירים וצבעוניים.
שרפרפים מודרניים מאמצע המאה החונים ליד בר מאולתר הופכים את הדלפק לאזור שתייה מזדמן (טועה, אנחנו מתכוונים לאכול) ללילות כאשר חדר האוכל מרגיש רשמי מדי.
