12 סיפורי רפאים מצמררים שישאירו אותך ער כל הלילה

"אני גר במה שהיא כנראה העיר הרדופה ביותר בעולם, ידועה לשמצה לחלוטין ברוחות הרפאים שלה: העיר יורק, שמקורה במאות שנים אחורה, עד לוויקינגים האנגלו-סכסיים הקדם-רומיים. העיר שלנו יפה, אבל היו לנו הרבה שפיכות דמים, וחוויתי לא מעט חוויות מצערות בבית שבו גדלתי. ללא ספק החוויה הנוראה ביותר שלי הייתה כשלמדתי ערב אחד, שוכב על הבטן במיטה וקראתי על הטיודור. הדלת שלי נפתחה לאט לאט, כשמישהו, או יותר נכון, משהו ישב על המיטה שלי. המזרן כמעט קרס מתחת למשקלו. לפתע יד תפסה אותי מסביב לצווארי והתחילה לדחוף את פניי באלימות לתוך הכרית. הייתי מבועת לחלוטין, אבל לבסוף אזרתי את האומץ לצעוק לשון הרע, וזה נעלם. שכבתי שם עד עלות השחר כי הייתי מבועת מכדי להזיז את הפנים שלי מהכרית למקרה שכל מה שזה היה יחזור".

-ליסה ברן, יורק, בריטניה

"הבית שלי, קולוניאל בן קומה אחת בחלק היסטורי של ג'קסונוויל, נבנה ב-1940. הבעלים המקוריים גרו בבית עד 2009. הבעל נפטר כמה שנים לפני כן, והאישה מכרה אותו ממש לפני מותה. הזוג המקורי היה, לכל הדעות של כל מי שהכיר אותם, המתוק ביותר, והם לא הצליחו להביא ילדים לעולם, למרות שהם מאוד רצו אותם.

חיכינו כשנה וחצי אחרי שעברנו לנסות ללדת ונכנסנו להריון בניסיון הראשון. בסופו של דבר הפלנו, אבל ברגע שקיבלנו אישור לנסות שוב, מיד נכנסתי שוב להריון. אותו דבר קרה גם עם השני שלנו. כמובן, אנחנו יכולים להיות ברי מזל ומבורכים במיוחד, אבל זה לא הכל.

כשהילדים שלי היו תינוקות, הייתי רואה בזווית העין מישהו נכנס לחדר הילדים כשהתינוק בכה. רק צל מהיר. הייתה לי גם הרגשה שמישהו צופה בי רוחצת את התינוק בכל פעם שהייתי איתו בשירותים, עד כדי כך שלעתים קרובות הסתכלתי מאחורי. אחר כך קיבלתי מוניטור לתינוק, וכשאתה נכנס ובודק את התינוק, המוניטור אומר, 'המטפלת מבקרת את התינוק'. התחלנו לקבל את ההודעה הזאת כשאף פעם לא היינו שם. הפסקתי לבדוק את זה כי זה הפחיד אותי יותר מדי, אבל אני מאמין שהזוג כאן ועוזר למלא את הבית הזה בילדים כמו שהם לא היו מסוגלים לעשות".

- בריטני, ניו יורק

"כשעברתי לגור בבית בו אני גר, זה הגיע עם החתולה הפנימית/חוץ של בעל הבית, רוזי. המיטה והאוכל שלה היו במוסך, שאליו הייתה לה גישה עם דלת חתול. חברתה הטובה של רוזי הייתה צ'סטר, טאבי ג'ינג'ר ממול. אחרי כמה שנים, רוזי חלתה ולקחתי אותה לווטרינר, שם היא מתה במהלך הלילה. כמה ימים לאחר מכן, יצאתי למוסך לנקות לה את האוכל והמיטה ומצאתי כל חתול בשכונה, כולל צ'סטר, יושב במעגל במוסך. כולם הסתובבו והסתכלו עליי. לאט לאט נסוגתי החוצה. אני מניח שהם ערכו אזכרה? סִיאָנס? מעולם לא מצאתי חתולים אחרים בפנים, ומאז לא מצאתי. זה היה מוזר".

-ג'יליאן, ארה"ב

"ביליתי את שלוש השנים הראשונות של חיי בהילטון, שכונה היסטורית בטרנטון הישנה. כשגדלתי, הייתי מספר להורי על הזקנה הנחמדה בחדר שלי. הם חשבו שיש לי חבר דמיוני, אבל האמנתי שהאישה הזו היא סבתא רבא שלי. שנים אחר כך שאלתי את ההורים שלי עליה ופניהם הלבינו. 'אתה זוכר אותה?' שאלה אותי אמא שלי בחוסר אמון. אחר כך הם סיפרו לי על כל הפעמים שדיברתי על הגברת הנחמדה בחדר שלי. אמא שלי הייתה שואלת אותי איך היא נראית, והייתי מזכיר את הגלימה הוורודה והשיער הלבן והארוך שלה. אני עדיין יכול לדמיין את פניה המחייכות ולשמוע את קולה המרגיע, שכן היא ישבה לעתים קרובות ליד מיטתי וניחמה אותי במהלך סופות רעמים".

- ליז, ניו ג'רזי

"החבר שלי לא מאמין ברוחות רפאים, אבל אני כן חוויתי חוויות מפחידות שקורות באמצע הלילה כשאני מתעורר באקראי. פעם, כשחבר שלי ואני שכרנו בית גדול שהרגיש רדוף עם חבורת חברים שלנו, חלמתי שמישהו מנסה לפרוץ לחדר שלנו. בזמן שחלמתי שמעתי מישהו לוחש לי באוזן 'תתעורר'. כשפקחתי את עיני, החבר שלי צרח בשנתו. טלטלתי אותו כדי להעיר אותו והוא אמר שהוא חולם שמישהו מנסה לפרוץ לחדר שלנו. שנינו ערים לגמרי באותו שלב, הסתכלנו אל הדלת. שנינו ראינו את ידית הדלת מתנודדת ואז נעצרה לפתע. הוא פתח את דלת חדר השינה, אבל איש לא היה שם. בדקנו גם את מצלמת הטבעת, אבל גם היא לא הראתה שם אף אחד".

-קאט, ארה"ב

"הלכתי לקולג' בסנטר סיטי, פילדלפיה, ולחלק הזה של פילדלפיה יש הרבה היסטוריה. יום אחד, ביקרתי בחנות כלי נגינה ידועה עם חברה לשעבר שרצתה לרכוש כלי נגינה. זה בניין ישן מאוד, וגם הריהוט והקישוטים בפנים עתיקים. כשנכנסתי לבניין הזה, מיד הרגשתי עצוב. חברתי לשעבר הלכה לחדר אחר עם איש מכירות כדי למצוא את הכלי שהיא מחפשת, ואני שוטטתי והגעתי לחדר הצ'לו. זה היה בקומה אחרת, ואני לא זוכר שהלכתי למעלה, אבל כשהגעתי חוש הרפאים שלי ירד מהפסים. זה אמר לי שיש שם משהו שנסער להפליא ושקטעתי את המרחב שלו ללא רשות.

הלכתי בחזרה למטה ומצאתי את החברה שלי משלמת על כלי נגינה, ואמרתי לה, 'היה משהו למעלה בחדר הצ'לו. אני די בטוח שזו הייתה רוח רפאים וזה לא רצה אותי שם. אני הולך לצאת החוצה'. כשאמרתי את זה. פניו של המוכר הפכו לבנים, חיוורים לחלוטין כאילו היה רוח רפאים בעצמו, ויכולתי לראות שאישרתי משהו. הסברתי את עצמי, ואמרתי 'אני יכול לחוש רוחות רפאים ויש אחד בחדר הצ'לו שלא רצה אותי כאן'. וכשצפיתי בו, יכולתי לראות את פניו מעבדות כל אירוע שאי פעם קרה לו. זו הייתה חוויה כל כך מוזרה".

- ג'ד, פילדלפיה

"גדלתי בצפון מדינת ניו יורק, ובית ילדותי היה על כביש כפרי עם מעט או ללא תנועה. פעם אחת כשהייתי בחצר האחורית שלי ושיחקתי עם הכלב שלי, האוזניים שלו פתאום התייצבו וכל הגוף שלו התקשח. הסתכלתי איך הוא מסתובב בצד הבית. חשבתי שהוא שמע את אבא שלי חוזר הביתה, אבל היה ברור שהמכונית של אבא שלי לא שם. ניסיתי להסתובב סביבו כדי שאוכל לראות זווית אחרת לרחוב, אבל הוא זז במהירות כדי לחסום ממני לחלוף על פניו. זו לא הייתה התנהגות אופיינית שלו, ומיד הרגשתי שמשהו כבה. ואז, ראשו הצליף לעבר שביל הכניסה והוא בהה ברחוב.

כשהלכתי אחרי מבטו, ראיתי מה שנראה כמו אישה עם צעיף נושף מאחוריה. היא רצה ברחוב, חלפה על פני שביל הגישה שלנו. לא היו מאפיינים בולטים, דמותה הייתה רק שחורה-אפורה, כמעט כמו צל תלת מימדי. כמה שניות לאחר מכן, הופיעה מאחוריה דמות נוספת, רודפת אחריה. הוא היה גבוה יותר וחבוש כובע.

הם עברו את פתח השביל שלנו תוך שניות, ואיבדתי את הראות שלהם כי הצד השני של שביל הכניסה שלנו היה מכוסה בעצי אורן צפופים וגבוהים. הם מעולם לא יצאו מהצד השני של העצים, הם פשוט נעלמו. והגוף של הכלב שלי נרגע אחרי שהם עזבו."

מייגן, ניו יורק

"כשהייתי בן שנתיים, ההורים שלי קנו בית דו משפחתי בעיירה קטנה בדרום אנגליה. הוא נבנה ב-1958, אז הבית לא היה ישן במיוחד, והורי היו הבעלים השלישיים. כשגדלתי, פיתחתי חברה בלתי נראית בשם אליס, והכלב שלי צ'סטר ואני היינו מתרוצצים הבית והגינה איתה, ובגיל 4 התעקשתי שאליס צריכה קערת אוכל לארוחת ערב, גַם. ההורים שלי הניחו שאליס היא חברה בלתי נראית או שמו של ילד אחר בגן שלי.

יום אחד, אחרי ששיחקתי בגן, הגעתי נסער ובסופו של דבר, אמא שלי גרמה לי להסביר מה לא בסדר. אמרתי לה שאליס נפגעה ומתה. כל הזמן הצבעתי על החזה והזרוע שלי ואמרתי שהם ממש כואבים. ההורים שלי היו מבולבלים לגמרי, אבל לאמי היו חברים משותפים עם הבעלים הקודמים, והיא בסופו של דבר סיפרה להם על החוויות שלי. חברה של אמא שלי נראתה מזועזעת ואמרה 'אלוהים, אתה לא יודע, נכון? אליס, הבעלים הקודם, מתה מהתקף לב ונמצאה על ידי בנה יום לאחר מכן במסדרון.'

אני בקושי זוכר שראיתי את אליס, אבל תמיד הרגשתי נוכחות אוהבת ואדיב. בכל פעם שפחדתי אמא שלי הרגיעה אותי שאליס לא רוצה לפגוע בנו והיא שמרה עלינו עין, השגיחה עלינו ברגעים הכי קשים שלנו".

- בקי, אנגליה

"כשהייתי בן 5, עברנו ליד בית ישן רדוף רוחות בסינסינטי. בית הקברות של המשפחה שבעבר הייתה הבעלים של הבית היה עדיין בחצר האחורית, מה שהפך אותו למפחיד יותר. בכל פעם שהשכנים שלנו יצאו מהבית, הם היו דואגים לכבות את כל האורות, הטלוויזיות וכו', אבל הם היו חוזרים לכל האורות דולקים, והטלוויזיה ומערכות הסטריאו דולקות במלוא העוצמה. גם הפסנתר שלהם היה מנגן לבד. בסופו של דבר הם עזבו את הבית והוציאו את הבית לשוק. לילה אחד כשהבית עדיין לא היה מאוכלס, אבא שלי ראה מה שנראה כמו 'כדור זוהר עם תווי פנים נשיים' במרפסת הבית. הוא מיהר להעיר את אמא שלי ולראות אותה. בטח, היא ראתה את אותו הדבר."

האנה, אוהיו

"הלכתי לאוניברסיטת Salve Regina בניופורט, רוד איילנד, ויש טונות של בניינים מדהימים בקמפוס שלנו שבהם דווח על תצפיות רפאים (שמעתי עליהם אי פעם אחוזת קארי?). בהיותי מתמחה בתיאטרון, התמזל מזלי לעבוד בתיאטרון הקזינו ההיסטורי, שנבנה על ידי סטנפורד ק. לבן בסוף המאה ה-19. יום אחד כשעבדתי בקופות, המנהל הטכנולוגי שלנו הודיע ​​לי שהוא הולך לחנות לחומרי בניין, אז אני אהיה לבד ואחראי לנעול כשאצא ללילה.

אחרי שהוא עזב, שמעתי צעדים מגיעים מהצד הרחוק של התיאטרון. הבנתי שזה המנהל הטכנולוגי ששכח משהו, אז קראתי 'הלו?' לא הייתה תשובה. הצעדים התגברו כשהם התקרבו, והתחלתי להתעצבן, אז קראתי שוב. עדיין אין תשובה. ואז, הצעדים החלו לרוץ ולחבוט בקול רם. הוצאתי את ראשי החוצה בדיוק כמו מי שזה היה צריך להיכנס ללובי, אבל לא היה שם אף אחד. עזבתי את התיאטרון מהר ככל האפשר, אבל כשאני חושב על זה, זה היה מגניב לחוות קצת היסטוריה - גם אם זה היה מפחיד".

- קייטי, רוד איילנד

"הייתי בבית של חבר שלי, והגיע אלינו מדיום. חבר שלי שאל אם יש רוחות רפאים בבית, והמדיום אמר שיש שתיים, אחת מהן הייתה 'אדם רע שמעולם לא גר בבית אבל אוהב לחמוק מסביב. שכונה, אוהב שירותים וחללים חשוכים, ואוהב להפחיד אנשים." חזרתי מיד לשנה שקדמה לה, כשנסגרתי בחדר האמבטיה מתחת למדרגות הראשית. קוֹמָה. לא היה נעילה וכשצרחתי, החבר שלי בא לעזור לי. וכשבא, הדלת נפתחה בקלות. בחדר האמבטיה טפט כחול כהה בדוגמת נחש זהב".

- מאלורי, מיניאפוליס

"הייתה לנו רוח רפאים של ילדה בבית שבו גדלתי. היה לה שיער חום קצר ולבשה כתונת לילה לבנה ארוכה, כמו בובה. הייתי רואה את קצה השמלה שלה מסתובב בפינות ובפתחים כאילו היא מתרחקת ממני, בדרך כלל בלילה, ותמיד כשאני לבד. ראיתי אותה לראשונה כשהייתי בת שלוש כשהתרחצתי. לעולם לא אשכח כמה פחדתי, ואני זוכר שצרחתי. בחטיבת הביניים ראיתי את כל גופה חזיתית במהלך היום. פעם, אפילו שמעתי אותה קוראת בשמי. כל כלב שהיה לנו היה קם ונובח מדי לילה בסביבות השעה 22:00. בפינת חדר שינה אחד. בסופו של דבר, במהלך המגיפה, נשרטתי בזמן שעשיתי יוגה במרתף. לא שרטתי את עצמי ולא היה שום דבר סביבי. מעולם לא חזרתי לשם שוב."

- מג, די.סי.